הקדמה

דורנו זה, עדים אנו למשבר חריף, העובר על הרפואה הקונבנציונלית. מצד אחד, התפתחותה המדעית/ הטכנולוגית/ הביוכימית וכו', מאפשרים לבצע אבחנות, טיפולים תרופתיים וניתוחים – המאריכים את "תוחלת החיים" הממוצעת בעולם. מצד שני, לא ניתן להתעלם מן ה"מגפות" של סוכרת, לחץ דם, בעיות במערכת החיסון, אלרגיות, המחלה הקשה, שמנסים ללא לאות למצוא לה מזור … והרשימה עוד ארוכה. הטיפולים שמציעה הרפואה הקונבנציונלית לא מספקים פיתרונות של ממש. התרופות שמועילות בריפוי נושא אחד, מזיקות לנושא אחר, ובדרך כלל, נשאר הכל ברמה הסימפטומטית. הדבר פוגע מאוד ב"איכות החיים" ועד כדי ייאוש.

מצב זה הביא לתנופה בהתפתחותה והפצתה של הרפואה האלטרנטיבית. אנו עדים לריבוי גדול של שיטות העוזרות לגוף לרפא את עצמו, ואף לשמור על הבריאות שהושגה. הרפואה האלטרנטיבית מביטה על האדם כמכלול שלם, ומושג המחלה מתייחס ליציאת מכלול זה מן האיזון הנכון. ישנם כמה שלבים הכרחיים בריפוי:

1. ניקוי הגוף מרעלים.
2. השלמת החיסרון במרכיבי תזונה, ע"י תוספי מזון טבעיים ותפריט מתאים.
3. איזון בשיטות מגוונות: הומיאופתיה, רפלקסולוגיה, שיאצו, דיקור סיני ועוד.

הספר שלפנינו עוסק בבסיס ההכרחי לכל טכניקות הריפוי הטבעי: ניקוי הגוף מרעלים. אחת הטכניקות המוצלחות ביותר, בתחום ניקוי הגוף מרעלים, אשר הוכיחה את עצמה בכל העולם קרוב לחמישים שנה, הינה: קולון הידרותרפיה.

שיטה זו הינה האפקטיבית ביותר בניקוי הגוף, ומאפשרת להוציא מן המעי הגס אבנים/משקעים שהצטברו במשך שנים רבות על דפנות המעיים, ומהווים גורם להרעלה כללית של הגוף. כדוגמת האבנית המצטברת על דפנות הקומקום, כך מצטברים עם השנים, משקעי פסולת העיכול, על דפנות המעיים. תופעה זו גורמת להפרעות רבות בתפקוד הגוף.

ראשית, נוצר קושי בעיכול של מרכיבי תזונה חיוניים, אשר מביא לחוסר של ויטמינים/מינרלים, אכילת יתר, עייפות כרונית, ירידה בתפקוד מערכת החיסון, וכן מערכות נוספות בגוף. שנית, משקעים אלה מורכבים מרעלים שונים ומגוונים כגון: חומרי ריסוס והדברה, אנטיביוטיקות והורמונים הנוכחים בבשר/עופות וכן שאר רעלים שהגוף לא מסוגל להפריש. זאת אומרת, שיחד עם מרכיבים חיוניים של האוכל, נפלטים רעלים למחזור הדם, ומשם מתפשטים לכל איברי הגוף. מכאן ועד להרעלה כללית – המרחק קצר.

להלן חלק מהסימפטומים של הרעלת הגוף: עייפות כרונית, עצבנות, עצירות, דיכאון, בעיות עור, אסטמה, אלרגיות, כאבי ראש, רוב המחלות הכרוניות, גוון עור לא רענן, ריחות חריפים מהפה/גוף/זיעה, שכבת חיפוי על הלשון, כרס טפוחה ובולטת, כאבי בטן, שלשולים, אקנה, קנדידה, השמנת יתר…… ועוד.

עם הזמן — השרשרת נקרעת במקום הכי חלש, וזו הסיבה למחלות תורשתיות כסוכרת, לחץ דם גבווה, בעיות לב וכלי דם, המחלה הקשה ותיפקוד לקוי של המערכת ההורמונלית.

פעולה פשוטה של ניקוי הגוף מרעלים ושמירה על כללי תזונה בריאה — בהתאמה אישית, ניתן להימנע מרוב המחלות, באופן טבעי. שיטה זו, נותנת תוצאות מהירות ובטוחות, למרות הנטיות הגנטיות, ומתאפשרת בריאות מהנה, לאריכות ימים ושנים.

ד"ר שושנה קנדל

פרק 1

השקו את הפרח

או: מי צריך את זה בכלל?

חסדי המנצח

" 'לנו זה לא יכול לקרות' – זהו משפט מספר אחת ברשימת המילים האחרונות המפורסמות"
דיוויד קרוסבי

אם יש לכם בבית עציצים, סביר להניח שלא תשכחו להשקות אותם. הרי חבל שיִבְּלו, נכון? מוזר, אבל ככל שזה נוגע לנו-עצמנו, איננו נוהגים לפי היגיון זה – אפילו במקרים שהפרח (כלומר, הגוף) מתחיל כבר"לאבד את עלי הכותרת שלו" (כלומר, לפתח מחלות חמורות).

וכל זאת אף על פי שבמשך שנים רבות, עוד משחר ההיסטוריה, היו בעולם לא מעט אנשים שלא התעצלו להתייחס לגופם כמו אל פרח יקר ונדיר ביותר. פרח זה הוא כה יקר, עד שאפילו האדם העשיר ביותר בתבל אינו מסוגל לגייס די כסף כדי להשיג פרח שני מאותו הסוג.

למרבה הצער, אין טעם אפילו לקוות שנוכל לחיות את חיינו כמו "טיוטה", כך שאחר כך אפשר יהיה להעתיק אותה ל"נקי". ככל שנקדיש תשומת לב רבה יותר לעצמנו, כך תתארך תקופת הפריחה שלנו.

כל איבר ואיבר בגופנו למוד הסבל, זקוק לאהבה ולטיפוח. נסו לדמיין כיצד נאנח הכבד מרוב מאמץ,כשהוא נאלץ לנטרל את הרעלים שאנחנו צורכים בנדיבות כה רבה. דמיינו לעצמכם כיצד מתכווצת מכאב הקיבה וכיצד צורחים מסבל המעיים, כשאנחנו מכריחים אותם, איברי מערכת העיכול שלנו, לעבוד בתור פח הזבל, וזורקים לתוכם מוצרים כאלה, ששום גוף המכבד את עצמו אינו מסוגל לעכל – וכך במשך שנים. לא ייפלא אפוא שבמוקדם או במאוחר באים מים עד נפש, וכל שהפך שביר "בעזרתנו", הולך ונהרס לחלוטין. בזה אחר זה נכנעים האיברים לחסדי ה"מנצח", הבוס ההרסני, שעכשיו כבר ממש אין מה לקנא בו עוד.

אבל אפילו בשלב הזה — כמה הטבע נדיב אלינו בכל זאת! — אם נשנה את היחס ל"מדוכאים הפנימיים"שלנו, הם ישיבו לנו כגמולנו, ויתייחסו אלינו… כמו בני אדם.

דמיינו לעצמכם שמצאתם ברחוב ילד מוזנח, קבצן חסר בית הגר במזבלה, והחלטתם להציל אותו. ממה תתחילו? ברור, קודם כל יש לרחוץ אותו, לנקות את כל הלכלוך שהצטבר במשך שנים על פני גופו המסכן. בערך באותה צורה אנחנו צריכים להתייחס לגוף שלנו, לאיברים האומללים שלנו, ברגע שמתעורר בנו הרצון להציל אותם מהאבדון המוקדם. לפני הכול — יש צורך בניקוי! חוץ מהעור (מקלחת)והשיניים (משחת שיניים ומברשת), שאר החלקים בתוכנו הופכים עם השנים למזוהמים כל כך,למוכתמים כל כך, שלמרות רצונם העז אין הם מסוגלים לתפקד כראוי.

"אל תפחדו משלמות, ממילא לא תגיעו אליה"
סלבדור דאלי

פרק 2: הניקיון היסודי

עשה לעצמך נעים

כאשר מרימים אבן גדולה במדבר, מתגלות מתחתיה הפתעות שונות בדמות מיני זוחלים וירוקת, שלא היה לנו כל מושג על עצם קיומם. וכשאצלנו מתגלות פתאום, ללא שום התרעה מוקדמת, "הפתעות"שונות – "חבילה" של מחלות, ירידה ברמת התפקוד והדרדרות פתאומית בהרגשה הפיזית – אפשר לשער שהגוף "מזוהם".

מה ניתן לעשות עם זה? מה שאנחנו עושים כשמצטבר לכלוך בבית – מתחילים בניקוי יסודי. כאשר פסולת מצטברת בגוף, כדאי לבצע משהו הדומה לניקיון יסודי "בתוך הבית", או כפי שקוראים לזה בקיצור — ניקוי.

"הייתי רוצה לעשות ניקוי, אבל משהו כל הזמן מפריע לי" – אמרה לי בטלפון גברת אחת, בת 45 — "או שאני מפחדת, או שאני מתעצלת. אני בעצמי מבינה, שמכיוון שהגוף שלי מלא בפסולת, אני לא יכולה לחיות כמו שצריך, לעבוד בצורה נורמלית, אבל אני אף פעם לא מגיעה לשלב ההחלטה והביצוע. אני מאוד מפחדת מכל הדיאטות למיניהן. אני יודעת שלא ארגיש טוב מזה: סחרחורת, תחושת עייפות,רעידות בידיים — המחשבה הזאת משגעת אותי".

האם אפשר להחזיר לאדם את "טעם החיים" — תחושה של תפיסת עולם טהורה, לא מעורערת, על ידי עייפות ומתחים? האם אפשר לנקות את גוף האדם מהפסולת והרעלים שהצטברו בו, מבלי להכריח את האדם להעמיד למבחן אכזרי את הנחישות שלו ולאלץ אותו להקריב ולסבול?

אענה בכנות: כן, זה אפשרי.

התפיסה (שלא תמיד מודעים לה), לפיה ניקוי הגוף צריך להיות כרוך בעינויים או בחריקת שיניים, היא מוטעית מיסודה; למעשה, הניקוי הנכון צריך להיות בגדר הנאה. התהליך הזה יכול להיות מאוד נעים ויפה מכל הבחינות.

לא רק יכול, אלא גם חייב.

העניין הוא שמצב נפשי של הנאה, רוגע, רפיון ושלווה הוא תנאי הכרחי להצלחה. אם אדם מתייחס לניקוי כמו לעבודת פרך, הוא נעשה לחוץ ומתוח במידה זו או אחרת.

זה נראה כך: הגוף נמצא במצב של הגנה פיזיולוגית, כלומר – לחץ, השרירים מתכווצים; זה מסביר מדוע מתעוררים קשיים בהרחקת הפסולת ומדוע הניקוי אינו תמיד מועיל.

העיקרון המנחה אותנו הוא שכל אחד מאתנו הוא יצור סקרן, וזהו המפתח לניצחון עצמי. הסקרנות יכולה להוות בסיס לניקוי מוצלח. הרי כשאדם מחליט לבצע ניקוי, הוא נהפך לסוג של חוקר, וכשמתעוררת סקרנות, אז הפחד נעלם ומפנה את מקומו להתעניינות: מה יקרה איתי עכשיו?

הניסיון המוצלח הראשון כבר מוביל לחיזוק עצום של הביטחון העצמי, והיחס של האדם כלפי עצמו וכלפי תהליך הניקוי משתנה מיד.

בעיות פסיכולוגיות ומתחים נפשיים, שכל אחד מאתנו נתקל בהם באופן בלתי נמנע, מותירים אחריהם עקבות בגופנו. כן, דווקא בגוף, באזורים מסוימים, נוצרים ומצטברים אזורי מתח. הם חוסמים את הזרימה החופשית של האנרגיה, ועל ידי כך פוגעים בתפקודן הנורמלי של כל המערכות.

כולנו מכירים היטב את העובדה שבתקופות לחץ, חלק מהאנשים מתחילים פתאום לרוקן את המקרר,לזלול אוכל בכמויות עצומות.

בספרם "עגל הזהב", מתארים אִילְף ופטרוב סצנה שבה חוזר סוחר לביתו עם פנים מיוסרים, ומתחיל לטרוף ללא הבחנה: עוף קר, נקניק, ביצים קשות.

אשתו שואלת בבהלה:

"מה קרה לך?"

"אסון!" הוא עונה, תוך כדי בליעת ביצה קשה — "הטילו עלי מס רצחני…"
כל הלילה הוא הסתובב בין החדרים בבית, אכל ואכל בלי הפסקה. הוא פשוט פחד.

אין שום דבר מפתיע בכך שסוג כזה של התנהגות מוביל בהדרגה להרעלה חזקה ביותר של הגוף. לכן,כאשר אנחנו מדברים על כך שניקוי חייב להיות בנוי בצורה משולבת, אנחנו מתכוונים לכך שהוא חייב לכלול גם את ניקוי התודעה.

תוך כדי מגע עם העולם הסובב אותנו, אנחנו "אוכלים" מכל הבא ליד, בכמויות גדולות וללא הבחנה.אנחנו מקבלים המון מידע שלילי מיותר דרך הטלוויזיה, העיתונים והרדיו, ואם בכל הנוגע למזון אנחנו עוד מנסים בכל זאת לבדוק מה כדאי להכניס לפה ומה לא, אז את המידע אנחנו "בולעים" כמעט בלי לחשוב. המידע גם מותיר את עקבותיו בגוף, וחשוב מאוד שתהיה לנו אפשרות להתנקות מדי פעם מהעקבות הללו. לעתים קרובות אני ממליצה למטופלים שמגיעים למרפאה שלנו, לקבל עזרה של פסיכותרפיסט, על מנת לשחרר את המוח מהמידע המיותר ומשאריות של מתחים ישנים, של מריבות ושל דאגות. ככל שהחיים שלנו אינטנסיביים יותר, כך אנחנו זקוקים יותר לניקוי מהסוג הזה.

אנשים שנוטים להתרגזויות, חושפים את עצמם להתפתחות שורה ארוכה של מחלות. זה מתחיל בעליית לחץ הדם, וממשיך במחלות לב ויתר לחץ דם. מכיוון שכעס "שורף" את כוח החיים של הגוף, מתפתח דיכאון, ובמקביל מתעוררות גם בעיות עם כיס המרה ועם שאר חלקי מערכת העיכול. לעומת זאת, אנשים המדכאים את התקפות הזעם שלהם, סובלים כפליים מדלקות פרקים, השמנת יתר, או סרטן השד.

לאלו שחוששים מכך שבעקבות הדיאטה או הניקוי ייפגע כושר העבודה שלהם, אני רוצה להזכיר: במצב שבו הגוף והראש מלאים ברעלים, כושר העבודה שלכם הנו גם כן ירוד ביותר. אדם בלי פסולת, או מי שעבר בהצלחה את סדנת הניקוי, יכול לעשות הרבה דברים ביתר קלות. לעומת זאת, כשהפוטנציאל האנרגטי נמוך עקב הימצאות שאריות עיכול, אותה עבודה דורשת הרבה יותר זמן וכוח, וזה, תסכימו איתי,לא אפקטיבי ולא רציונלי.

כן, במהלך סדנת הניקוי אנחנו מבקשים להגביל צריכה של מאכלים ומשקאות מסוימים, כמו למשל קפה.ואנשים אכן מתחילים מיד להתלונן שהם אינם יכולים לחיות בלי הקפה שלהם.

ואכן, הרבה אנשים שמפסיקים בפתאומיות לצרוך את התמריצים הרעילים, כגון קפה, תה או שוקולד,מתחילים לסבול מכאבי ראש, חולשה ודיכאון.

אז למה כל זה קורה לנו? הדבר קורה לנו כתוצאה מכך שהגוף מרחיק מעצמו את הרעלים – קפאין ותיאוברומין, שנלקחים מהרקמות ומוֹבלים, בעזרת מחזור הדם, למקום ה"הוצאה להורג". בזמן שהרעלים האלה נמצאים בדרכם החוצה, באופן טבעי הם מגרים את מערכת העצבים, ובכך גורמים לכאבי ראש.

לחולשה יש סיבה אחרת. כשאנחנו נוטלים באופן קבוע תמריץ כדוגמת קפה, שמאיץ את פעילות הלב,אנחנו גורמים להגברת התדירות של פעימות הלב. כשאנו מפסיקים לצרוך את התמריץ הזה וכשהשפעתו פגה, מתחילה תקופה של פעילות נמוכה יותר בקצב הפעימות — תופעת השרידים,שבעקבותיה אנחנו חשים חולשה. מהירות גבוהה יותר של פעילות הלב (דופק מואץ) מעניקה לנו תחושת מרץ, בעוד שהאטה בפעילות אחראית לתחושה הדומה לזו שמלווה את הדיכאון.

צריך להחזיק מעמד רק שלושה-ארבעה ימים: בזמן הזה הרעלים מנוטרלים ויוצאים מהגוף, התסמינים הבלתי נעימים נעלמים, ואתם מתחילים להרגיש הרבה יותר רעננים.

ניתן לסכם ולומר שהכוחות שלכם שבים אליכם באופן משביע רצון.

פרק 3: ניקוי של איברים ומערכות

אל תהיה כזה כבד

האיבר הבא שעלינו לנקות לאחר שסיימנו עם ניקוי המעי הגס, הוא הכבד, שעד עכשיו זיהמנו ומילאנו בפסולת. איבר זה, שהנשר קרע מפרומתאוס המיתולוגי לאחר שנשלח על ידי הזקן הערמומי זאוס, ממלא שורה שלמה של תפקידים חשובים במערכת העיכול, בחילוף החומרים, במחזור הדם ועוד.

הכבד מורכב מכמה חלקים אשר לכל אחד מהם תעלה משלו, שדרכה מגיעים לכיס המרה תוצרי פירוק המזון והמרה שיוצרים תאי הכבד. מכיס המרה מובילה תעלה מיוחדת לתריסריון, ולשם מובלת המרה כאשר מגיע לקיבה מזון המכיל שומנים.

אחד מהתפקידים החשובים ביותר של הכבד הוא לשמש כחסם. כל הדם היוצא מהמעיים, יחד עם חומרים מזינים וחומרים אחרים, פחות בריאים , מצטבר בווריד שער הכבד, הזורם אל תוך הכבד. שם מתנקה הדם מכל מיני תערובות מזיקות, ורק אחר כך יוצא לדרכו הארוכה – אך המהירה – בכל הגוף. אם נוציא מאדם את הכבד, הוא ימות תוך שעות ספורות מהרעלה.

כל הרעלים והחומרים המזיקים מתנקזים אל תוך המרה. כאשר מצטברת בגוף כמות גדולה מדי של פסולת ורעלים, המרה פשוט אינה מספיקה לצאת מהגוף. ואז המוח נותן פקודה: לרכז את השאריות המיותרות של המרה לגושים מוצקים. כך נוצרות אבנים רכות, שלא ניתן לראות בבדיקת אולטרה סאונד. אם בגלל לחצים רבים תהליכי חילוף החומרים בגוף אינם פועלים כראוי, האבנים הרכות האלה מתקשות ומצטברות בכיס המרה.

כיס המרה, המלא באבנים רכות או בכאלה שכבר התקשו, אינו מסוגל לדחוף החוצה את המרה. כתוצאה מכך, עלולה להתפתח דלקת של כיס המרה שהיא תמיד תוצאה של אבנים בכיס המרה.

בגיל מבוגר, כל אדם שלישי סובל מאבנים במרה. הן מתחלקות, לפי המרכיבים שלהן, לאבני כולסטרול, אבני מלח ואבני פיגמנט. גודל האבנים הוא מגודל גרגר ועד אגוז מלך. ברור שמהגושים האלה בתוך כיס המרה חייבים להיפטר מהר ככל האפשר.

תפקידו של הכבד בשמירה על בריאותנו הוא חיוני ביותר. כבר בימי הביניים אמר הרופא המפורסם אִבְּן סִינָא לקולגות שלו: "תדעו שאם אתם טועים בריפוי הכבד, השגיאה שלכם תעבור לעורקים ואחר-כך לכל הגוף".

מדוע, אם כך, תשאלו אותי, נמנעים המומחים המודרניים בתחום הרפואה הקונבנציונלית, שבוודאי מבינים את חשיבותו של תהליך ניקוי הכבד, מלהמליץ על כך לפצייניטים שלהם? שימו לב לציטוט המופיע בתחילת הפרק הזה, ותבינו מהו שורש הרע; לא בכל המקרים, אבל בכל זאת.

בנוסף לאבנים, שחוסמות באופן חלקי את תעלות המרה ומפריעות לזרימה התקינה של המרה, גם המרה עצמה נפגעת כשהיא עומדת במקום: היא פשוט מתקלקלת – במקום לזרום בקלות, בגוון צהוב-זהבהב, היא הופכת לכהה, דמוית גריז, עם ריח לא נעים. מיקרואורגניזמים מזיקים, הגורמים לדלקת כבד, מתרבים בתוכה. בעת ניקוי הכבד, הם יוצאים בצורת פתיתים לבנים וחומים, חוטים וכדומה.

יש שיטות רבות שבהן משתמשת הרפואה העממית כדי לנקות את הכבד. הן מתחלקות לשתי קבוצות: קלות ומחמירות. השיטות המחמירות כוללות שימוש בצמחים, נורמליזציה של המזון ושל צריכת המים וצירוף מזונות נכון על רקע ניקוי המעיים.

לפי שיטת מלחוב, למשל, חייבים לצרוך כמה שיותר חומרים המכילים חומצות, כמו מיץ תפוחי עץ ומיץ לימון. זה, כמובן, לא מתאים לאנשים הסובלים מחומציות גבוהה.

הזמן המומלץ לניקוי הכבד הוא עונת האביב.

השיטה הראשונה

כדי לנקות את הכבד, חייבים להשיג אפקט חזק של הגברת ההפרשה של מיצי המרה, לגרום להתכווצות של כיס המרה ולפתיחתם של צינורות מאספים מהכבד לכיס המרה. לצורך זה, ניתן להשתמש בתחמוצת מגנזיום סטאירט או בסורביטול, הנמכרים בבתי-מרקחת, וכן בשמנים צמחיים. חשוב לחמם היטב את אזור הכבד בכדי למנוע התכווצויות כואבות. זרימת דם מואצת בתוך הכבד מזרזת תהליכים אנזימטיים ומדללת את המרה — הופכת אותה לנוזלית יותר. לכן, חשוב מאוד להכין את הכבד לקראת הניקוי. צריך לחמם אותו היטב גם ביום הניקוי וגם בכל הלילה שלאחריו — חימום זה יכול להגביר באופן משמעותי את האפקט.

לתעלות המרה יש מערכת שרירים חלקים, הם מסוגלים להתרחב עד לקוטר של שני סנטימטרים, ולהתכווץ עד לכדי פליטה החוצה של האבנים, אל תוך המעיים ומשם החוצה מהגוף. כפי שטוען מלחוב: "זה בדוק ומוכח מזמן, והטיפול הזה אינו מסוכן כלל". לאחר נטילת תכשירים הגורמים להגברת מיצי המרה, מומלץ מדי פעם לעשות עיסוי של האיברים הפנימיים בעזרת תרגילי נשימה.

השיטה השנייה (שיטת סימיונובה)

לצורך הטיפול הזה תזדקקו ל- 200 גרם שמן זית ולכמות זהה של מיץ לימון.

סדר הפעולות הוא כדלהלן:

היום הראשון –

בבוקר יש לבצע שטיפת מעיים. במהלך היום אין לאכול דבר, ורק לשתות מיץ תפוחים טרי, מהול במים מזוקקים (ביחס של 1:1).

היום השני —

כמו ביום הראשון.

היום השלישי —

כמעט כמו בימיים הקודמים, אבל יש לשתות את מיץ התפוחים רק עד השעה 19:00 (בסביבות השעה הזאת, כפי שסבורים המומחים בתחום הביוריתמולוגיה, הכבד נעשה רפוי יותר). את ערב היום השלישי צריך להעביר בצורה הבאה: לשכב על צד ימין בשעה 21:00, לשים בקבוק חם על אזור הכבד, וכל 15 דקות ליטול שלוש כפות שמן זית, ומיד לאחר מכן שלוש כפות מיץ לימון, עד לבליעת 200 גרם של כל אחד מהם. את הבקבוק החם יש להסיר כעבור שעתיים. לאחר מכן אמורה להתבצע פליטת פסולת מהגוף: פעם ראשונה כעבור 4-5 שעות, פעם שנייה כעבור 7-8 שעות ופעם שלישית כעבור 9-10 שעות מרגע תחילת הטיפול.

שעתיים לאחר פעולת המעיים השלישית, יש לשטוף את המעיים.

לאחר מכן, יש לאכול ארוחת בוקר קלה: דייסה בלי חלב ופֵרות.

כעבור 12 שעות, יש לשטוף שוב את המעיים.

במהלך שבוע יש לשמור על דיאטה צמחונית. המעיים יפלטו פסולת עוד זמן מה. בתקופה הזאת הצואה תהיה בהירה.

השיטה השלישית (מומלצת ע"י מומחים לרפואה קונבנציונלית)

כך מתארת פרופסור שובאלובה את שטיפת צינורות המרה: בבוקר, כשהחולה עוד על בטן ריקה, יש לתת לו לשתות 200-250 מיליליטר מים מינרליים לא מוגזים בטמפרטורת החדר. ניתן להוסיף למים המינרליים 5 גרם של תחמוצת מגנזיום סטאירט או סורביטול, דבר שמסייע לשחרור נמרץ יותר של כיס המרה.

כעבור 15-20 דקות צריך שוב לתת לחולה לשתות מים מינרליים באותה כמות. אחרי שתיית המים, על החולה לשכב במהלך שעה וחצי-שעתיים עם בקבוק חם באזור התת-צלעי מצד ימין. אם אין תחמוצת מגנזיום סטאירט או סורביטול, ניתן להשתמש בתמצית של צמחים המגבירים את הפרשת מיצי המרה.

השיטה הרביעית (משולבת)

שלושה ימים לפני הניקוי, יש לעבור בעיקר למזון צמחוני. המיצים המומלצים הם מיץ סלק ומיץ תפוחי עץ. ביום הטיפול מומלץ ביותר לשתות בעיקר מים חמים, אפילו חמים מאוד. בבוקר יש ללבוש בגדים חמים, ובחלק השני של היום יש לשים בקבוק חם (עם מים חמים, חשמלי או אחר) על צד ימין של הבטן. יש להחזיק את הבקבוק כמה שעות כדי שהכבד יתחמם היטב. כשתרגישו שצד ימין התחמם מספיק (לקראת השעה 20:00), עליכם לשתות 100-200 גרם שמן צמחי (רצוי שמן זית), מחומם עד לטמפרטורת הגוף (עדיף ככה שיותר חם). חשוב לעשות את כל זה על בטן ריקה, או כמעט ריקה, מכיוון שכך גדלה השפעתו של השמן. אם הבטן תהיה מלאה מדי, ייתכן גם שהשמן "לא ייכנס". אבל כמה שעות לפני שתיית השמן מותר לאכול מעט (אוכל צמחוני). כדי שלא תהיה בחילה, יש לשתות את השמן במנות קטנות ויחד איתו ללגום מעט משקה טעים כלשהו. אפשר להשיג אפקט חזק יותר של הגברת ייצור מיצי המרה, אם שותים שמן יחד עם מיץ לימון (אפשר חומצת לימון). טעם חמוץ ממריץ את הפרשת המרה.

אם אין לכם שמן טוב, או שאינכם מסוגלים לשתות אותו, אפשר להשתמש בתחמוצת מגנזיום סטאירט או סורביטול. צריך לקחת כף או שתיים מאחד מהם, למהול עם כוס מים מינרליים, ולשתות פעמיים, בהפסקות של 15-20 דקות, בכל פעם חצי כוס. אחר כך צריך לנוח בישיבה או בשכיבה. את הבקבוק החם יש לשים על צד ימין. כשעתיים-שלוש לאחר שתיית השמן (ייתכן שמאוחר יותר) תתחיל פליטת אבנים ופסולת. דבר זה יתבטא בפעילות מעיים נמרצת, ותוכלו לראות את כל "האוצר" שצברתם בעקבות צורת חיים לא נכונה.

רצוי שהארוחה הראשונה לאחר הטיפול תהיה מורכבת מכמות גדולה של מיץ סחוט טרי, שגם ינקה את הכבד (מיץ סלק, תפוחי עץ או גזר). אחרי השלשול, רצוי להמשיך להחזיק את הבקבוק החם לזמן מה.

על כמות הטיפולים תחליטו בעצמכם, אבל רצוי להמשיך אותם עד שהכבד יפסיק לפלוט פסולת. אפשר לעשות את הניקוי פעמיים-שלוש ויותר, עם הפסקות של יום-יומיים. לפעמים ממליצים לעשות ניקוי כבד פעם בשבוע או בחודש, כפעולת מנע.

אזהרה ראשונה

ייתכן שאבנים מסוימות לא יצאו מיד מהכבד, אלא רק יזוזו מעט, ותרגישו כאבים מסוימים. במקרה כזה, יש לחזור על פעולת הניקוי תוך שמירה על כל ההמלצות. ייתכן שאחד מהחומרים המגבירים את הפרשת מיצי המרה (תחמוצת מגנזיום סטאירט, סורביטול, או שמן) לא ישפיעו עליכם; במקרה כזה, יש להחליף את החומר הבלתי יעיל בחומר אחר מתוך הרשימה.

אזהרה שנייה

אל תיגשו לניקוי הכבד ללא השגחת מומחה, ומבלי שניקיתם קודם לכן את המעיים.

אזהרה שלישית

לאחר סיום ניקוי הכבד, כדאי לעבור טיפול לניקוי המעיים, כדי למנוע הרעלה עצמית.

פרק 4: ניקוי והרזיה

המטוטלת נשברה

תמונה מוכרת לכולם: אישה, אחרי שהיא מתחתנת, או יותר נפוץ — לאחר לידה- עולה במשקל באופן משמעותי. בעלת גיזרה צרה הופכת לאישה עבת בשר – שמלות במידה 42 מתחלפות בבגדים במידה 52. "שילוב של חיים רגועים ושלווים יחד עם תיאבון בריא" — פוסקים המביטים מהצד, וטועים מאוד.

לעתים קרובות אפשר לשמוע מנשים, שלקראת גיל 30 הוסיפו למשקלן יותר מ-20 ק"ג ושצום אינטנסיבי אינו מועיל להן בכלל. כאשר הן מענות את עצמן ברעב, לא רק שהן אינן מסוגלות להשיל מעצמן קילוגרמים מיותרים, אלא אפילו עולות במשקל. הטענה הכל כך פרדוכסלית הזאת מעוררת חשד לחוסר יושר מצד אותן נשים, או לאי תקינותו של המשקל עליו הן עומדות. אבל לא: גם המשקל תקין, וגם הצום אכן יכול לגרום להשמנה נוספת. העניין הוא שהרקמות השומניות מתפקדות כאיבר מפריש הורמונים, השומר על חילוף החומרים. כאשר "תוקפים" את השומנים, חילוף החומרים עלול להתעוות או להשתנות בצורה כזאת, שתגרום לעלייה עוד יותר גדולה במשקל. חשוב לציין שדבר כזה יכול לקרות רק בעקבות צום מוחלט, שנאסר על נשים מלאות.

טעות נפוצה נוספת היא לשייך את ההשמנה לאכילה מופרזת ולתיאבון חסר רסן. נשים שעלו במשקל טוענות שהן לא אוכלות יותר מאשר נהגו לאכול כשהיו חטובות, אבל מעטים מאמינים להן.

קודם כל, חשוב לדייק: אנחנו לא מדברים על נשים שהוסיפו למשקלן קילו או שניים לאחר הלידה, ושצורתן הנערית התעגלה והפכה לנשית יותר; אנחנו מתכוונים לאלו שתוך תקופה קצרה יחסית הוסיפו למשקלן בין 10 ל20 קילוגרמים. אז מה הייתה הסיבה להשמנה הזאת?

למצב הזה יש שם רפואי ספציפי: תסמונת נוירואנדוקרינית. היא נוצרת כתגובה פתולוגית למתח. אך לא מדובר כאן במתח באופן כללי, כתוצאה מהתרגשות חזקה (חיובית או שלילית), אלא במתחים שהם חלק בלתי נמנע מחייהן של רוב הנשים. תקופת ההתבגרות, הריון, לידה — כל אלה מהווים אתגר גדול עבור הגוף. במצב האידיאלי, גוף האישה צריך להתגבר על הלחץ, לנטרל אותו ולחזור למצב נורמלי.

זה דומה לדחיפה שנותנים למטוטלת הנמצאת ללא ניע. בעקבות הדחיפה, המטוטלת נעה זמן מה, ולאחר מכן התנופה שלה הולכת ופוחתת עד שהיא חוזרת לעמוד ללא ניע. למשל, לחץ הדם והדופק של אדם הנמצא במצב של פחד גדול, עלולים לעלות בין רגע, אבל כאשר הסכנה חולפת, הכול חוזר למצב הנורמלי.

ועכשיו דמיינו שלגוף, כמערכת המכוונת את עצמה, יש חוליה חלשה — נניח, נטייה תורשתית למחלה כלשהי. בגלל הלחץ, מנגנון הבקרה מתקלקל: המטוטלת אינה יכולה לעצור, וממשיכה להתנדנד.

תקלה גוררת תקלה. המילה "תסמונת" מתוך המונח "תסמונת נוירואנדוקרינית", פירושה אוסף של סימנים. זו כל הבעיה. אינני רוצה להישמע צינית, אבל השמנה כבעייה אסתטית של החולה אינה מטרידה את הרופא. מה שמטריד אותו זו בריאותה של הפצייניטית, וכאן הבעיות הולכות ונערמות כמו כדור שלג. עלייה פתאומית במשקל גוררת בעקבותיה עלייה בלחץ הדם, וכתוצאה מכך – בצקת, ובשלב מאוחר יותר גם פגיעה בתפקוד הכליות, היווצרות אבנים בכליות, פגיעה באיזון החומרים במהלך פירוק הפחמימות, ובעתיד גם סוכרת.

אצל הסובלים מהתסמונת הזאת, נפגע התפקוד של בלוטת התריס, האחראית על תהליכי חילוף החומרים, וזה גורם לעלייה במשקל (כך נוצר מעגל סגור). נוסף על כך, יש ירידה ביכולות האינטלקטואליות, פגיעה בזיכרון, עייפות ועצבנות.

התמונה די עגומה, אבל לצערנו, זה עדיין לא הכול. הפגיעה בחילוף החומרים ההורמונלי מתבטאת בכך שהורמונים נשיים אינם מסוֹנְתָזים בגוף עד הסוף, ו"יצירתם" נעצרת בשלב ביניים — בשלב של ההורמון הגברי טסטוסטרון. במקרה כזה, מופיעים אצל האישה סימנים "גבריים", או, כפי שזה מכונה בשפה מדעית: היפר-אנדרוגניה. מתחיל לצמוח שפמפם, וגם שערות על הסנטר, במרכז הבטן ובצד הפנימי של הירכיים. בדרך כלל נפגע המחזור החודשי, מתפתחת עקרוּת, וכן עולה הסיכון להתפתחות מחלות אונקולוגיות.

אז בכל זאת צריך לרזות. ולצום אסור. אז מה עושים? בקליניקה שלנו ממליצים לעשות את זה בעזרת ניקוי המעיים, ורק אחר כך לעבור לדיאטה. לאחר שתיפטרו מגושי הצואה וממשכבות עתיקות יומין הנמצאות על דפנות המעי הגס, תתרמו להצערה של גופכם ולנורמליזציה של תפקוד בלוטת התריס ושל כל המערכת ההורמונלית. לאחר שהבראתם ממחלות רבות, תוכלו להתחיל בקלות רבה יותר כל דיאטה שהיא.

ככל שהמעיים שלכם יהיו נקיים יותר, כך יוכל הגוף ביתר קלות להתגבר על מחסור ב"סם" של מזון כזה או אחר!

פרק 5: ניקוי ודיסבקטריאוזיס

דלקת תוקפת מהמעיים

אם האיזון במעיים בין מיקרואורגניזמים "טובים" ו"רעים" מופר, קיים סיכוי שהאחרונים יתרבו בכמות אדירה, ודרך מחזור הדם, או בדרכים אחרות, הם יתיישבו באופן קבוע בשאר האיברים. שם, כמובן, הם יגרמו להרבה צרות, עד שהִתרבותם תיעצר בעזרת ריפוי אינטנסיבי ביותר.

או שלא תיעצר.

אז מה זה הדבר הזה, "דיסבקטריאוזיס"? מהי המכה הזאת, שעליה כותבים כל הזמן?

אם נדבר בשפה מדעית יבשה, זו פגיעה בהתפתחות של אוכלוסיית המעי (המיקרופלורה) תקינה בגוף, והתחלפותה באוכלוסיית מעי פתוגנית (פטריות קנדידה, חיידקי סטפילוקוקוס, חיידקי סטרפטוקוקוס, PROTEUS וכו').

אם המיקרופלורה הפתוגנית משתלטת על המעיים, מתרחשים תהליכי ריקבון ותסיסה אשר מזינים את החיידקים מעוררי המחלות. ולגוף אין מספיק חומרים מזינים! לכן, כשהעיכול תקין, מספיקות 800-1200 קלוריות, וכשהוא אינו תקין לא מספיקות אפילו 3000-3500 קלוריות. יחד עם זה, הזרם של תוצרי פעילות הבקטריות — רעלים וכו'- גדל פי כמה. הרעלה עצמית קבועה שכזאת פוגעת בכוחותיו של האדם, וגורמת למחלות רבות. בדיוק כאן טמונה המהות ההרסנית של הדיסבקטריאוזיס.

על יכולתם של החיידקים להתרבות במהירות גבוהה ביותר מעידים החישובים הבאים שערכו מיקרוביולוגים: הדרישות התזונתיות של חיידק אחד, אם לא מגבילים את תזונתו, יכולות להשתוות כעבור יממה לצרכיו התזונתיים של נער בן 15. הִתְרבּות כה מהירה של החיידקים גורמת להגעת כמות גדולה של מטבוליטים בקטריאליים אל תוך מכלול נוזלי הגוף, וכתוצאה מכך — נגרמת הרעלה.

כאשר יש יחס תקין בין אוכלוסיית הבקטריות לבין הגוף, המיקרואורגניזמים מספקים לגוף חומרים מזינים נוספים, ואז כמות המטבוליטים הבקטריאליים נמצאת ברמה הנורמלית שלה.

מה משתמע מזה? שכאשר יש דיסבקטריאוזיס, חייבים לנקות את המעיים באופן יסודי, ולאחר מכן לעשות טיפולים בעזרת תכשירים המיועדים לכך (קוקטיילים הכוללים חיידקים מקבוצת BIFIDUM וכו'). אנשים שהתחילו את הטיפול עם התכשירים האלה, יכולים לשתף אתכם בניסיונם המר: התכשירים אינם עוזרים. קודם כל צריך להכין עבורם את "שדה הקרב", לנקות את מצבורי הזוהמה, לשטוף החוצה מהמעי הגס חלק מ"צבא האויב" העצום והרב.

כלומר, ראשית כל, אנחנו חייבים להוציא מהגוף את המיקרואורגניזמים "הרעים" שתפסו בו את השלטון. קשה מאוד להשתלט עליהם ללא "שטיפה והשריה" יסודיות. ואחר כך, כשבעקבות המאמצים המשותפים שלנו, יישארו בתוך המעיים רק אויבים בודדים, אפשר יהיה להפעיל את המיקרואורגניזמים החיוניים בצורת ביו-קוקטייל. במקרה כזה, לחיידקים מקבוצת BIFIDUM המוכנסים מבחוץ יש סיכוי טוב יותר להיקלט ולהתנחל באזורים שננטשו על ידי "הכובשים".

חלק מהאנשים בטוחים, משום מה, שדיסבקטריאוזיס מופיע רק בעקבות ריפוי תרופתי מופרז, במקרים רבים — אף ללא הצדקה. אבל הרי בנוסף, המצב הזה יכול להופיע גם במקרים שבהם גוף האדם נעשה חלש יותר מסיבות שונות. למשל, דיסבקטריאוזיס מופיע בהרבה מקרים בעקבות כוויות, ניתוחים כירורגיים קשים, חשיפה לקרינה (פעמים רבות, סובלים רופאים רנטגנולוגים מדיסבקטריאוזיס), או כאשר יש בעיות אקולוגיות שונות (זיהום אוויר תעשייתי וכו').

בקיצור, כפי שאפשר להיווכח מ"הרשימה השחורה" הזאת, אף אחד מאתנו אינו חסין. יותר מזה: מעטים מאתנו מצליחים לחמוק מהתענוג הזה בעל השם הלטיני, "דיסבקטריאוזיס".

אצל אנשים שגופם נחלש, בקטריות מזיקות ופטריות מהמעיים עלולות להתמקם בדרכי השתן ולגרום שם לזיהום. דרך המעיים הן עלולות להגיע גם אל מחזור הדם (סיוט של כל רופא ילדים) ולהביא למוקדי דלקות באיברים רבים (דלקת אוזניים מוגלתית, שלשול דמי, פצעים על העור). מחלות כאלה אופייניות לזיהום מסוג סטפילוקוקוס, אצל ילדים בשנות חייהם הראשונות. במקרה כזה אומרים שלילד יש אֶלַח דם.

הסכנה של דיסבקטריאוזיס היא בכך שהוא מתפתח לעתים בצורה בלתי גלויה, ללא סימנים מובהקים. אבל יחד עם זאת, הוא הופך את האדם לחולני, גורם לזיהומים ויראליים, לפגיעה בתיאבון (מאנורקסיה ועד לבולימיה) וכו'. התפתחות כזאת מכונה לטנטית (סמויה). לאדם אין שום מושג על כך שהמלחמה שהתחוללה בתוך המעיים שלו, הסתיימה זה מכבר בתבוסתם של "חייליו" הטובים ביותר. ההגנה שלו ספגה מכה כה אנושה, שדי בכל דבר קטן כדי לגרום לו לחלות בצורה רצינית ולפרק זמן ארוך.

אבל אולי אפשר לחסל את הבקטריות "הרעות" גם בלי סדנת ניקוי? טעות נפוצה שעושים הרופאים בעת טיפול בדיסבקטריאוזיס היא בכך שהם מנסים להרוג את הפלורה המזיקה בעזרת אנטיביוטיקה. לצערי, זה בלתי אפשרי. אנטיביוטיקה עושה סטרילי זציה לפלורה המועילה, וממעמעת רק לזמן מסוים את הפלורה הפתוגנית. בצורה כזאת, אנחנו רק מגבירים את הדיסבקטריאוזיס.

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מעידים על כך שהדיסבקטריאוזיס, שכל כך מעיק עלינו, מתפתח כאשר יש "סובלנות" מסוימת מצד מערכת החיסון של הגוף כלפי הרעלים שמגיעים לדם ממערכת העיכול. שכבות רבות של שאריות צואה שלא יצאו מהגוף ונדבקו לדפנות המעיים, הן מניע תמידי של התהליך הזה: הן פולטות כל הזמן מנות חדשות של רעלים אל תוך מערכת הדם. אם כך, התאים שעליהם מוטלת החובה המכובדת להגן עלינו מבפנים מפני כל המחלות, הם אלה שסובלים. בראש ובראשונה זה נוגע לכדוריות דם לבנות, שמספקים את השלב הראשון בהגנה נגד חיידקים. והנה מה שהתברר: שיקום תפקודה של מערכת חיסונית יכול לסייע במהירות רבה למדי להתגברות על דיסבקטריאוזיס ועל התהליכים האלרגיים הקשורים אליו!

אלו הן עובדות, וכידוע, עובדות הן דבר מוצק. אפשר להתווכח איתן, אבל זה יהיה רק לרעתנו.

אגב, עלי עוד לציין שלהיווצרות והתפתחות ממושכת של דיסבקטריאוזיס, וכן ליצירתה של אלרגיה תזונתית, קשור לא רק המעי הגס, אלא גם איברים אחרים של מערכת העיכול. תת פעילות של הלבלב וירידה בפעילות של המעי הדק, למשל, גורמות להתפתחות אלרגיה טורדנית שקשה לרפא אותה.

תנו למיקרופלורה חמצן

שחרור המעיים ממיקרואורגניזמים פתוגניים (אשר חיים חיי שובע ב"אבנית" על דפנות המעיים) ומתוצרי פעילותם — זוהי הדרך להיפטר מדיסבקטריאוזיס ואלרגיה.

אני חוזרת שוב על תכנית ההינצלות: ניקוי המעי הגס, ביו-קוקטייל המכיל חיידקים מקבוצת BIFIDUM ולקטובצילים. וכן, יש גם מרכיב שלישי – דיאטה. והגיע זמן לדבר עליו.

מיד אאכזב אתכם: אין דיאטה אוניברסלית! אי אפשר להציע דיאטה אחידה לכל אלו שסובלים מדיסבקטריאוזיס. אצל חלק מהאנשים, המוקד העיקרי של הנגע יכול להיות בתוך המעיים, אצל אחרים- בכיס המרה (אף על פי שההתחלה הייתה, כמובן, דווקא במעי הגס). לחלק מהאנשים יש חומציות נורמלית בקיבה, לחלק אחר — נמוכה, ולחלק שלישי גבוהה. גם הסיבוכים יכולים להיות שונים לגמרי.</p

כל זה מקשה את האפשרות לספק מרשם לדיאטה שתעזור לכולם.

אבל טיפים מסוימים אפשר להציע.

מועיל מאוד להקפיד על צירופי מזונות נכונים. מכיוון שהדיסבקטריאוזיס גורם לפגיעה בתהליך העיכול, מומלץ לאכול בצורה כזאת שהמזון יתעכל היטב, לא יגרום לתגובות אלרגיות ולא יחמיר את התהליך הדלקתי בתוך המעיים. זה אומר שבארוחה אחת לא מומלץ לערבב סוגי מזון שכוללים חלבונים, עם אלה הכוללים פחמימות.

מזון טרי מן הצומח, הכולל פרט לשאר המרכיבים, גם הרבה חמצן הנחוץ לבקטריות כדי לנשום, מסייע להתפתחות טובה במיוחד של מיקרופלורה נורמלית.

מזון מבושל מכיל הרבה פחות חמצן. כתוצאה מאכילה של מזון כזה, מתפתחות בגוף בקטריות מסוגים שונים, כאלה החיות ללא חמצן- מה שמגביר בהרבה את החלק הרעיל של תוצרי הפעילות שלהן. תזכרו את זה כאשר אתם מתלבטים בין סלט ירקות טריים לבין סלט ירקות מבושלים.

והאם אתם יודעים מדוע הבקטריות המזיקות, שגורמות לנו לסבל כה רב, כל כך לא אוהבות שום ובצל? ולא רק אותם! הסיבה היא שחומרים ארומטיים שנמצאים בתוך השום והבצל, הם קטלניים עבור הבקטריות, אבל הם אינם מזיקים לאדם.

ויטמינים רבים – A, E, C וחומצה פולית — הם המגינים שלנו מפני החומרים המסרטנים. השפעה דומה יש גם לסיבים מן הצומח, לתה ירוק ושחור, לכרוב, לחצילים, לתפוחי עץ, לבצל, לנענע ולזנגביל. שני מדענים איטלקים — דלה-קרוצ'ה ו-י' מוריצטי הוכיחו שליוגורטים יש השפעה אנטי-מוטאגנית.

הרבה תלוי בדרך העיבוד של מאכלים שונים. למשל, אפיית בשר כבש ללא תוספות מגבירה פי 50 את השפעתם של חומרים מסרטנים, הנוצרים על השכבה העליונה של הבשר. אבל ניתן לנטרל אותם אם, לדוגמה, יחד עם הבשר, שותים יין אדום הכולל הרבה אנטי-מוטאגנים.

רמת ההשפעה של החומרים המסרטנים על גוף האדם תלויה במידה רבה בהרגלי התזונה של האדם. חוקרים רבים הוכיחו שדיאטות דלות קלוריות מפחיתות בהרבה את תהליכי החמצון בגוף, תהליכים שמובילים לפגיעה גנטית. בדיאטות מופחתות קלוריות, אכילה של פֵרות וירקות ושל חומצות שומן בלתי רוויות הנכללות בשמנים מן הצומח, מפחיתה את כמות המוטציות בתאי הרקמות של האדם.

כשהשומנים מן החי מתפרקים, החומרים הרעילים שהם מכילים בתוכם מגיעים לגוף. הרי רקמות השומן, גם אצל חיות וגם אצל בני אדם, הן מין "ביצה": תהליך חילוף החומרים שם הוא האטי ביותר. לכן, כדי להיפטר מהרעלים, הגוף אוגר אותם ברקמות השומן, ושם הם "נקברים".

כפי שאתם רואים, הרבה מאוד תלוי בנו; האם אנחנו באמת משתוקקים להרגיש טוב, להיות אנשים בריאים.

לעולם אין זה מאוחר להתחיל להתייחס לעצמנו באותה רצינות שבה אנחנו מתייחסים, למשל, לעבודה שלנו או להנאות חומריות שאנחנו שואפים לחוות.

התחילו אִתם, וזה בהכרח ישפיע על כל בני המשפחה שלכם. כשהם יראו את התוצאה (והיא לא תאחר לבוא!) הילדים שלכם ילכו אחריכם וגם הנכדים, ובסופו של דבר אִתם תעניקו לקרובים שלכם את המתנה היקרה ביותר: חיים

פרק 8: ניקוי ועצירות

מה שאתה מכניס — זה מה שיוצא

אם יש לכם בבית עציצים, סביר להניח שלא תשכחו להשקות אותם. הרי חבל שיִבְּלו, נכון? מוזר, אבל ככל שזה נוגע לנו-עצמנו, איננו נוהגים לפי היגיון זה – אפילו במקרים שהפרח (כלומר, הגוף) מתחיל כבר"לאבד את עלי הכותרת שלו" (כלומר, לפתח מחלות חמורות).

נותר רק לקנא באדם שלא נזקק מעולם לפנות לעזרתם של תכשירים משלשלים. לפי נתונים של מחקרים שונים, עד ארבעים אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מעצירויות כרוניות.

יש לציין שזה בלתי אפשרי לדעת מהו המספר המדויק של אנשים הסובלים מעצירויות. רבים מהם מתביישים לפנות עם הבעיה הזאת לרופאים או לרוקחים בבתי-מרקחת, ומעדיפים להשתמש על דעת עצמם בתכשירים משלשלים שונים.

על סכנת העצירויות, בעיקר הכרוניות, נכתב ודובר לא מעט. לכן כיום לא צריך לשכנע את הפציינטים שיש להילחם בעצירויות. מה גם שמבחר התכשירים המשלשלים בבתי-המרקחת הוא גדול למדי — זולים ויקרים, עם חומרים משפיעים שונים ובצורות רפואיות מגוונות. לכאורה אין כל בעיה: כל אחד יכול לבחור תרופה לפי רצונו והבנתו, ליטול אותה ולצפות לתוצאות. אבל התוצאה של ריפוי העצירות יכולה להיות לא "ההקלה" שכל כך ציפינו לה, אלא פגיעה רצינית בבריאות. מדובר בתופעות לוואי שונות של חלק מהתכשירים המשלשלים הפופולריים.

תוצאותיהם של מחקרים מדעיים שנערכו בעשור האחרון ושל סיכומים שהתבססו על המחקרים האלה ונעשו על ידי הממסדים הרפואיים המכובדים בעולם מעידות על כך שבחירת התכשיר המשלשל צריכה להיעשות בצורה זהירה. בשנים 1996-1998 הוטלו בגרמניה ובארצות הברית הגבלות קשות על שימוש בתכשירים משלשלים פופולריים ביותר מן הצומח, שמיוצרים על בסיס קסיה, ריבס וצמחים ממשפחת האשחריים, וכן על שימוש בביסקודיל ופנולפתלאין.

מדוע אנחנו ממליצים להתחיל מניקוי המעיים? מכיוון שאחרי סילוק הפסולת אשר במשך שנים, אם לא עשרות שנים, הפיצה רעלים שפגעו בגוף, וגרמו לרפיון של דפנות המעי הגס בעיתוי לא נכון, או להפך: הביאו להתכווצותם — החלק הנקי של מערכת ההפרשה מסוגל בהחלט להגיש לכם מתנה שאין כמותה: נורמליזציה של היציאות.

רק תדמיינו איזו חגיגה תתחיל שם בפנים! רירית המעיים, לאחר שהחלימה מפצעיה, תחזור למוטב, ולא תטריד יותר את בעל הבית עם כאבים מיותרים. כוחות ההגנה ירימו את ראשם ויגברו במהירות על המיקרופלורה הפתוגנית, כשהם מחסלים חלק ממנה והופכים חלק אחר ממנה לתקין,חלק שרק במקרים מסוימים הופך לפתוגני. כלומר — לדייר משנה צנוע, בלי יוזמות וזכויות. ביחסי כוחות כאלה, המיקרופלורה הנורמלית תתפוס את המקום הראוי לה ותתפנה למילוי חובותיה הבסיסיות: השתתפות בתהליך העיכול. וכל זה אחרי סדרת טיפולים של ניקוי המעיים. שום משלשלים, שום אנטיביוטיקה ושום שמחות אחרות של אדם "עצור"!

אין עצירות, אין קנדידה, אין מיגרנות, אין נדודי שינה וגם לא התקררויות חוזרות ונשנות. ומה כן יש? עור נקי וצעיר יותר, מבט זורח בעיניים נוצצות, שינה טובה ורצון לשנות את העולם.

ובנוסף לכך, מדי בוקר וערב, המעיים שלכם מוכיחים לכם באהבה שלא צריך לצפות מהם יותר לשום עצירות.

עצירות: רפוי או ספסטי ?

הנה כמה עצות לאלה שרוצים להבין איזה סוג של עצירות "משמח" אותם מדי יום.

לאלה הסובלים מעצירויות רפויות, יש יציאות דמויות נקניקיה. לפעמים המנה הראשונה קשה יותר, בעלת קוטר גדול מהרגיל, והמנה הסופית היא בעלת צורה לא שלמה. הטלת הצואה נעשית בקושי רב, והיא מלווה בכאבים; בעקבות קריעת רירית פי הטבעת, יכולים להופיע על פני השטח של גושי הצואה נימי דם אדומים.

אצל אלה הסובלים מעצירויות ספסטיות, ההפרשות מקבלות צורה של גללי כבשים (בצורה של גושים קשים נפרדים). העצירויות מלוות במקרים רבים בגזים, תחושת לחץ, התנפחות וכאבים חדים בבטן. עצירויות ארוכות מלוות בדרך כלל בעייפות, חוסר אנרגיה וירידה בכושר העבודה.

לסובלים מעצירויות רפויות מומלץ להגדיל בתפריט היומי את כמות המזון המכיל כמות גדולה של סיבים תזונתיים — פֵרות, ירקות ודגנים. כל זה צריך לבוא בשילוב עם כמות רבה של נוזלים (1.5-2 ליטרים ביממה) בכל צורה שהיא: תה, מיצים, קפיר או מים מינרליים. במיוחד מועילים סלק, שזיפים מיובשים, גזר וסובין. סיבים נחשבים לחומר משלשל טבעי, מכיוון שהם מגדילים את הנפח של גושי הצואה, וזה מאיץ את הפעילות המוטורית של המעיים. יש טענה שלפיה אנשים שבדרך כלל צורכים מזון עשיר בסיבים תזונתיים, הנם במידה מסוימת מוגנים יותר בפני התפתחות סרטן המעי הגס והרקטום, הודות ליציאה מהירה יותר של גושי צואה ולהיווצרות מופחתת של חומרים מסרטנים מתוך חומצות המרה. באותה מידה, אפשר לנסות לשתות כף אחת ביום של שמן צמחי. המרכיבים של השמן מאיצים את הפרשת המרה, שמגבירה את הפעילות המוטורית של המעיים. בנוסף לכך, השמן גם מרכך את גושי הצואה.

עוד שיטה אחת, בנלית למדי אבל אפקטיבית ביותר, היא להרחיב את העיסוק בפעילות גופנית, ולעסוק בספורט שנגיש עבורכם. אם אתם עושים התעמלות כל יום, עשו גם כפיפות ברכיים (ירידה לישיבת צפרדע). אפקטיבי למדי גם עיסוי קל של הבטן (בתנועות סיבוביות מימין לשמאל).

אצל אלו שסובלים מעצירויות ספסטיות, הדיאטה צריכה להיות זהירה יותר. את הבשר ואת הדג עדיף שיאכלו מבושלים, ואת הירקות והפֵרות – מגורדים או בצורה של דייסה. להקלה בהתכווצויות המעיים עוזרות מאוד אמבטיות עם תערובת של מחטי אורן וכן תכשירים הומאופתיים.

רבים שואלים אותי: איך אפשר ולו במעט לשפר את המצב, לנקות את הגוף, אם לא ניתן לעשות כרגע, מסיבות כלשהן, את סדרת הטיפול המלאה של ניקוי המעי הגס?

מומחים גרמניים מציעים תכנית ריפוי מיוחדת של שלושה ימים, אשר תשחרר את הגוף מהפסולת, ואפילו תגרום לירידה מסוימת במשקל. הסוד של תכנית הניקוי הזאת הוא במיצים שנבחרו בקפידה.

שלוש פעמים ביום שותים בכל פעם כוס אחת מהמיצים הבאים:

ביום הראשון: בבוקר — מיץ תפוזים, בצהריים — מיץ גזר, בערב — מיץ עגבניות.

ביום השני: בבוקר — מיץ תפוחי עץ, בצהריים — מיץ גזר, בערב — מיץ סלק (יש למהול אותו עם מים: 1/4 כוס מיץ, 3/4 כוס מים).

ביום השלישי: בבוקר — מיץ אשכוליות, בצהריים — מיץ גזר, בערב — מיץ אוכמניות אדומות.

אם אתם מעוניינים בכך, ניתן להאריך את משך התכנית: לחזור על שתיית אותם המיצים, או לשתות מיצים אחרים. עדיף לא להוסיף מלח.

כדי לגרות את התיאבון בין הארוחות העיקריות, עליכם לאכול פֵרות טריים, יוגורטים, גרנולה וירקות טריים, אבל לא בכמויות גדולות.

כדאי לשתות לפחות שלושה ליטרים של נוזלים ביום. בנוסף למיצים, אפשר לשתות גם סוגים שונים של תה פֵרות ללא סוכר ומים מינרליים.

בימים האלה לא כדאי לעשן, לשתות משקאות אלכוהוליים וקפה.

במהלך הטיפול הזה, אתם יכולים גם לווסת את לחץ הדם ולחזק את מערכת החיסון. לצורך כך, כדאי לעשות כל בוקר, במשך שתיים-שלוש דקות, מקלחת של מים קרים וחמים לסירוגין, או עיסוי עם מברשת. את העיסוי צריך להתחיל מכפות הרגליים, ואחר כך לעסות את הרגליים עצמן, את הירכיים, הבטן, הישבן, הידיים, החזה והגב.

פרק 9: ניקוי ומחלות פרקים

הברומטרים שבינינו

מי יכול להתגאות בכך שהוא מעולם לא תפס את מותניו ונאנח, כשהוא מנסה ללא הצלחה להתרומם, או שלא הקשיב בחרדה להתפוקקות של פרקי הברכיים? אצבעות מנופחות של ידיים שפעם היו עדינות, כפות רגליים מעוותות שפעם היו יפהפיות וכיום כל נעל מהעור הרך ביותר נראית עליהן כמו נעל עץ גסה או כמו מגף עינויים של האינקוויזיציה – תמונה עצובה! אף על פי שבימינו הומצאו למעלה ממאה תכשירים כימיים לריפוי הפרקים, מספר החולים הסובלים מהם הולך וגדל…

זאת אף על פי שמקורם של כאבים ברגליים, כמו גם של כאבי גב, אינו תמיד במחלות פרקים. לדוגמה — קרסוליים נפוחים יכולים להיווצר לא רק בגלל בצקת הנובעת ממחלות לב או כליות, כך שלא צריך למהר ולקבוע דיאגנוזה לעצמכם. גם המומחים טועים, אז בוודאי שאנשים פשוטים אינם יכולים להימנע משגיאות.

כאבים ברגליים יכולים לנבוע מאספקת דם גרועה (למשל, כשיש הסתיידות של עורקים קטנים). הקרסוליים יכולים להתנפח אצל חולי סוכרת, או כאשר יש חבלה ברצועות. כאב פתאומי באזור הירכיים מעיד לא רק על ארטרוזיס או על דלקת במפרק הירך, אלא הוא גם יכול להעיד על הידלדלות של רקמות העצם (אוסטיאופורוזיס). אם הפרקים ברגל פגומים, מזוהמים או מודלקים, זה קורה בדרך כלל בגלל צינית או ארטריטיס. כאבים ברגליים יכולים להיות קשורים לאוסטיאוכונדרוזיס. צליעה פתאומית יחד עם הידלדלות של שרירי הסובֶך מעידים על מחלות של מערכת העצבים.

את הדיאגנוזה הנכונה יכול לקבוע רק רופא, אבל אני חייבת בכל זאת לציין שתשעים אחוזים מהפציינטים שלנו המתלוננים על כאבי פרקים, סובלים מארטריטיס ומארטרוזיס, מה שמאפשר להם לחזות במדויק עבור בני המשפחה שלהם את מזג האוויר החורפי.

צריך לומר שכשהבורא יצר את האדם, הוא לא חסך במִפרקים: 187 מפרקים מספקים לגופנו את חופש התנועה, ולמעלה מ-100 מחלות מגבילות לו את החופש הזה.

המפרקים עצמם הם צירוף של שלוש צורות גיאומטריות: כדור, קונוס וצילינדר. הם מחברים בין חלקים שונים של הגוף, ובכך מאפשרים לנו ללעוס, לנופף בידיים, לרוץ, לקפוץ, ובקיצור — לזוז. על השטחים המתחככים שלהם מצוי נוזל סינוביאלי — מעין "משחת קסמים" שמזינה את הסחוסים המפרקיים ומקטינה את החיכוך. אם הנוזל הזה היה נעלם לפתע, היינו דומים לאיש הפח מ"הקוסם מארץ עוץ"- אם כי קיימות סיבות רבות שבגללן גם הפרקים המסכנים שלנו יכולים "להחליד".

מלחמת המִפְרק

אני זוכרת שבסיפור מדע בדיוני כלשהו, פיראטים מהחלל החיצון השתלטו על כוכב הרובוטים על ידי כך שפיזרו להם בתוך השֶמן חיידקים מיוחדים שהופכים את השמן לחלודה. והחיים בכוכב הזה הסתיימו בן רגע. לא, הרובוטים לא מתו — המנורות במצחם המשיכו לדלוק, אבל הם לא היו מסוגלים להזיז יד או רגל.

הפיראטים התגלו כיצורים בעלי תושייה. הם נזכרו בזמן, כנראה, שלאדם יש מחלות שגורמות לשיתוק הפרקים. רק בתפקיד השֶמן משמש אצל בני אדם נוזל מיוחד הנמצא בין הפרקים: אם משתנה ההרכב שלו, סובלים מכך הסחוס והעצם — ואז מופיע ארטרוזיס של המפרק והאדם אינו יכול להזיז לא רגל ולא יד.

כל מקום שבו מחוברות שתי עצמות או יותר, נחשב כמפרק. המפרקים מאפשרים לנו לזוז, להתכופף, להסתובב, וגם לדבר ולנשום. חלק מהמפרקים, כמו אלה שבין חוליות עמוד השדרה, מחוברים די חזק זה לזה ומאפשרים רק תנועות קטנות. מפרקים אחרים, למשל בגולגולת — מַרְפֵּס, או מפרקים סחוסיים רכים, מתקשים לגמרי עם הגיל ושום תנועה אינה אפשרית בהם. סוג שלישי של מפרקים – בשורש כף היד, בקרסול או בברכיים — מאפשר תנועה די רבה במהלך כל החיים.

הקצוות של אותן שתיים או שלוש עצמות שמהן מורכב כל מפרק, מכוסים בסחוס, ובין הסחוסים יש גומחה של המפרק ממולאת בנוזל ("שֶמֶן"). אם הסחוס בריא, הוא מהווה שסתום אלסטי שממלא תפקיד של בולם זעזועים.

בשלבים המוקדמים של הארטרוזיס, הסחוס הופך להיות יבש, מאבד את האלסטיות שלו, ועל המשטח העליון שלו מופיעים סדקים. בהמשך הולכת ומחריפה ההיסדקות של הסחוס והוא הופך לדק יותר, עד שנחשפת לגמרי העצם שמתחתיו. עצם נטולת בולם זעזועים סובלת מעומס גבוה יותר, מתעקמת בהדרגה ונעשית שטוחה יותר. בשלב הזה כבר יכול להופיע שיתוק מלא של המפרק.

אוסטיאוארטריטיס (מחלת פרקים ניוונית) מופיעה בגלל פגיעה בסחוס, שעל פי רוב נובעת משינויים הקשורים לגיל או מטראומה. ארטרוזיס יכול להיגרם מעומס יתר על המפרק. מקצועות מסוימים טומנים בחובם סכנה חבויה: למשל, ארטרוזיס של שורש כף היד אצל נגרים, או פלטפוס אצל סבלים. טראומות קטנות של הסחוס נגרמות לעתים קרובות אצל ספורטאים העוסקים בקפיצות, הרמת משקולות וסוגי ספורט מרתוניים. אצל מתאגרפים, אוסטיאוארטריטיס מופיע בפרקי האצבעות. אצל רקדניות בלט — בקרסוליים.

בלאי של המפרק נפוץ יותר בקרב אנשים הסובלים מהשמנה ומחוסר איזון במערכת האנדוקרינית, אצל נשים בגיל הבלוֹת ובקרב אנשים הסובלים ממחלות של בלוטות התריס. משקל יתר פוגע בעיקר בפרקי הברכיים והאגן, וגורם לעיוות שלהם. ארטרוזיס יכול להיגרם גם מרגליים עקומות או מתת-פריקה מוּלדת של מפרק האגן.

אפשר להיות רזה, להימנע מטראומות, אבל למרות הכול — במוקדם או במאוחר, בדרך כלל אחרי גיל חמישים, יחולו אצל האדם שינויים במפרקים. אז מה קורה במפרקים? במפרק בריא, הקצוות של שתי העצמות מכוסים ברקמה חזקה, אלסטית וחלקה מאוד — סחוס. זה מאפשר לעצמות להחליק זו על שטחה של זו עם חיכוך קל. כל מפרק יושב בתוך קפסולה חזקה — מעטפת המפרק, אשר התאים שלה מפרישים נוזל מיוחד שנחוץ למפרק כמו שמן למכונית, שסְך את המפרק ומזין את הסחוס. אצל אנשים הסובלים מארטרוזיס, כמות נוזל המפרק והאיכות שלו יורדות, תהליכי השיקום וההתחדשות של הסחוס נעשים אטיים יותר, הסחוס הופך לדק ושביר יותר, נסדק וממולא פגמים, העצם נחשפת ועל השטח שלה מצטברים מלחים. מהחלקה חופשית של קצוות העצמות בתוך המפרק אפשר כבר לשכוח לתמיד.

נימוּל בקצות האצבעות

אוסטיאוארטריטיס יכול להיווצר בכל מפרק, אבל בדרך כלל הוא פוגע במפרקי הירך והברכיים, בפרקים הקטנים של האצבעות ובעמוד השדרה. לעתים רחוקות הוא פוגע גם בשורש כף היד, במרפקים, בכתפיים או בלסת. ארטרוזיס מתחיל בדרך כלל ממפרק אחד, והמחלה יכולה להסתפק בזה למשך זמן ממושך.

מארטרוזיס סובלים יותר מבוגרים מאשר צעירים, אנשים מלאים יותר מאשר רזים ונשים יותר מאשר גברים. האוסטיאוארטריטיס מתגנב בשקט במשך שנים רבות. בהתחלה זה אפילו לא כאב, אלא אי נוחות מסוימת במפרק. עם הזמן, אחרי עומס גדול, מופיע כאב שמתגבר בזמן התנועה ונרגע בלילה, בעת מנוחה. החולה מתחיל להרגיש את שינויי מזג האוויר, מופיעה אצלו "מיגרנת המפרקים".

כאבים במפרקי הברכיים והאגן מתגברים בעקבות הליכה – בעיקר אחרי עלייה וירידה במדרגות, פסיעה על משטח לא ישר, ישיבת צפרדע או בעקבות עייפות בסוף היום. כאבים בפרקים הקטנים של האצבעות מתגברים כתוצאה מעומס — הקלדה במכונת כתיבה או במחשב, כביסה ביד ושהייה במקום קר. כאבים בעמוד השדרה מתגברים עקב עייפות, הליכה ועמידה ממושכות, סחיבת דברים כבדים או אי תזוזה של הראש במשך זמן ממושך בגלל צפייה בטלוויזיה, בהצגה, או עבודה מול המחשב.

כאבים אצל חולי ארטרוזיס אינם גורמים לשינויים דלקתיים במפרק: הוא אינו הופך חם למגע, אדום יותר או נפוח. גם המצב הכללי של האדם אינו משתנה — רק המפרק כואב. עם הזמן, תנועת המפרק נעשית מוגבלת, וכשהוא עובד, הוא משמיע פקיקות שנובעות מכך ששטח המפרק אינו חלק.

כאשר יש ליקויים במפרקי הברך או הירך, העלייה במדרגות נעשית קשה, וכך גם ישיבת צפרדע, ריצה, קשירת שרוכים וישיבה בתנוחת רגל על רגל. כעבור כמה שנים מתחילה צליעה, נפח המפרקים גדל והם מתעקמים.

ארטרוזיס של מפרקי כף היד הקטנים בא לידי ביטוי בהופעת גושים קשים של עצמות בגודל אפונה, שבדרך כלל אינם כואבים.

המקום האהוב ביותר על הארטרוזיס הוא פרקי האמה, הקמיצה והאצבע, ולעתים נדירות יותר גם פרקי הזרת. משום מה, הוא מתעלם לגמרי מהאגודל.

במקרים מסוימים, זמן קצר אחרי הופעת "האפונים", החולים — בעיקר נשים — מתחילים להתלונן על תחושת נמק, על נימוּל בקצות האצבעות ועל אי נוחות מסוימת בביצוע פעולות מסוימות או במהלך עבודות עדינות יותר. "האפונים" יכולים, במקרים כאלה, להיות קצת נפוחים, אדומים וכואבים, אבל זה עובר מהר. בדרך כלל הם מפריעים במישור האסתטי — הידיים הופכות להיות לא יפות, עם גבשושיות על האצבעות, והן נראות כנפוחות. אחרי ש"האפונים" האלו הופיעו פעם אחת, הם כבר לא ייעלמו לעולם.

חולים הסובלים מפגיעה במפרקי עמוד השדרה, מתחילים להתלונן על חוסר גמישות, קשיים בהתכופפויות הצדה וקדימה והירדמות של הידיים והרגליים. כל תנועה של עמוד השדרה מלווה בפקיקות ובחריקות מפחידות. בבדיקת רנטגן, נראים שינויים בעמוד השדרה, אף על פי שגם בלי הבדיקה בולטת לעין ה"דבשת" — כאשר יש שינויים באזור הצוואר והחזה.

הארטרוזיס מתפתח לאט, במשך שנים. הכאבים יכולים לפעמים להתגבר עד כדי התקפות קשות, ולפעמים להיחלש (כאשר קצות העצמות מתאימים את עצמם זה לזה ונעשים חלקים יותר). כאב במפרק אינו תמיד מעיד על חומרת הפגם. אפשר לסבול מכאבים קלים כאשר הפגם מאוד משמעותי, ומכאבים מאוד חזקים כאשר הפגמים קלים למדי.

בכאבים ארטרוזיים, לפני הכול נדרשת מנוחה, מכיוון שאפילו פעילות שגרתית נחשבת למאמץ גדול מדי עבור המפרק. לחולה נדמה שאחרי התנועות הראשונות הכאב נעלם, הכוחות חוזרים, והוא מתחיל בתרגילים פיזיים מעייפים. אסור לתת לזה לקרות: תחושת ההקלה מטעה והמאמץ מזיק. כאשר יש ליקויים בברכיים, במפרקי הירך ובחלק התחתון של עמוד השדרה, צריך להקפיד על כך שהפעילות במהלך היום תהיה משולבת עם זמן מנוחה במיטה (15-20 דקות כל פעם). מנוחה ארוכה יותר אינה מומלצת; היא עלולה להוביל להיחלשות השרירים. כדי להוריד מהעומס המופעל על המפרקים, מומלצת הליכה עם מקל או הליכון.

לאנשים שמנים ולאלה הנוטים להשמנה, מומלצת דיאטה להגבלת כמות הקלוריות. תזונה נכונה מסייעת לתהליכי שיקום במפרקים. העדיפו לאכול בשר לא שמן, מוצרים מחלב דל שומן, ירקות ודגנים. הוציאו מהתפריט שלכם אוכל מטוגן ומרגרינה, ושתו שמן דגים.

פופולרית במיוחד היא הדיאטה של דוקטור נורמן צ'ילדרס, המבוססת על ניסיונו האישי. הוא הוציא מהתפריט שלו ירקות ממשפחת הסולנייים — עגבניות, חצילים, תפוחי אדמה ופלפל, והעדיף דובדבנים, אוכמניות וירקות המכילים גופרית: שום, בצל, כרוב בּרוֹסֶלי וכרוב רגיל. כבר זמן רב שהאנושות יודעת ששום, פטרוזיליה, סויה, אגוזים, דגנים ותפוחי עץ מסייעים לסובלים מארטרוזיס. עדיף לשתות מיצים מפֵרות וירקות טבעיים, שעשויים בתנאים ביתיים בעזרת מסחטת מיצים.

האם קיימת פעולת מנע לארטרוזיס? כן, והיא פשוטה למדי — כל אדם, לא משנה מה גילו ומינו, צריך להתייחס בזהירות רבה יותר למאמצים פיזיים, להשתדל להימנע מתנועות חדות בחיי היומיום ולעקוב אחרי משקלו כדי לא לסחוב "בתוכו" קילוגרמים מיותרים; הרי ארטרוזיס זו "מחלה של עומס יתר". ועוד: חייבים לנקות את הגוף מדי פעם, מרעלים ופסולת: לא לתת להם לשקוע בשום מקום, גם לא במפרקים. כמו כן, חשוב לזכור שמחסור באנזימים הנחוצים לעיכול חלבונים גורם להצטברות של העודפים שלא עובדו, בתוך המפרקים ובחוליות עמוד השדרה.

כאבים במפרקים יכולים לנבוע מרעילות הגוף, ובראש ובראשונה — מרעילותם של המעיים.

לאחר ניקוי המעיים והכבד, ממליצים מומחים לערוך גם ניקוי מפרקים. לצורך זה, בבוקר היום הראשון של הניקוי, מכניסים 20-30 עלי דפנה לסיר אֵמָייל קטן עם מכסה שנסגר היטב, ומוסיפים 2 כוסות מים. מרתיחים במשך 7-7 דקות. לאחר מכן, מורחים על הדפנות החיצוניים של הסיר, מתחת למכסה, בצק נוזלי למחצה כדי שלא יתאדו השמנים הנדיפים, ומשרים בתנור חם בלי להרתיח. את התערובת מסננים ושותים כשהיא חמה, בלגימות קטנות עד הלילה. במהלך היום הזה עדיף לצרוך מזון צמחוני.

ביום השני והשלישי חוזרים בדיוק על אותה פעולה. אם כתוצאה מכך נגרמת הטלת שתן מואצת (כל 30 דקות), זה אומר שהמלחים מתחילים להימס באופן אינטנסיבי, וזה מגרה את השלפוחית.

כעבור שבוע חוזרים שוב על הטיפול.

יש להדגיש פעם נוספת שהשיטה הזאת לניקוי המפרקים יעילה רק לאחר ניקוי מעיים. רק כאשר מנקים לחלוטין את המעיים מהפסולת, יכולה להתאפשר הבראה מלאה של הגוף, מכיוון שמחלות רבות, וכל השלבים ודרגות החומרה שלהן, קשורים לרעילות של הכבד והמעיים.

פרק 10: ניקוי וגידולים ממאירים

סרטן מהמעיים המלוכלכים

נראה לכם מוזר שבספר על ניקוי יש פרק המוקדש לבעיות אונקולוגיות? אל תמהרו עם המסקנות. קודם קראו מה כותב רופא ידוע — דוקטור פוֹשֶה: "גיליתי שאצל נשים שלקו בסרטן השד, בתשעה מקרים מתוך עשרה היה עיכוב בפעולת המעיים. אילו הייתה נעשית פעולת מנע רלבנטית עשר או חמש-עשרה שנים קודם לכן, הן לא היו סובלות לא מגידול בשד ולא מסרטן בכל צורה שהיא."

בעיני רוב האנשים, הסרטן נחשב כגורל אכזר, אשר יכול לפגוע בכל אחד ובכל רגע. אבל בעצם, לא הכול כל כך גרוע, כל כך חסר תקווה. בעשור האחרון עשתה האונקולוגיה את הצעד הגדול והמהפכני ביותר בהיסטוריה שלה. אם החברה לא הבחינה בכך, זה רק מכיוון שפריצת הדרך נעשתה בתחום פעולות המנע – תחום שנמצא בצל, ובאופן כללי אינו מתאים כל כך לפרסומים סנסציוניים ורעשניים.

אבל בכל זאת התרחשה סנסציה! ניקוי הגוף, הרגלי תזונה מסוימים ומספר מאכלים ספציפיים התגלו כאפקטיביים במניעת מחלות אונקולוגיות, ביניהן סרטן השד, באותה מידה שחגורות הבטיחות אפקטיביות במניעת תאונות דרכים.

זה הוכח כמעט בו זמנית במחקרים של מדענים במכונים רפואיים בארצות הברית, בריטניה וגרמניה.

פעולות מנע — זאת האחריות שלנו. אף אחד פרט לנו לא יתעסק בזה. לכן, אתם צריכים לגלות יוזמה, לקרוא את תוצאות המחקרים של המדענים ולנסות ליישם את המידע הזה בחיי היום-יום שלכם.

הוסיפו לתפריט היומי שלכם 2-3 כפות של כרוב ים, בתוך סלט או כתוספת לבשר. מדענים יפנים מסבירים את העובדה שמקרי סרטן השד אצל נשות ארץ השמש העולה הם נדירים, בכך שתפריטן של הנשים היפניות מכיל באופן מסורתי הרבה אצות.

תפריט עשיר בשומנים (בעיקר כאלו מן החי) מעלה את הסיכויים להופעתן של מחלות אונקולוגיות. תוצאותיו של מחקר בן חמש שנים שנערך בארצות הברית, ביוזמתו של ארגון הבריאות הבינלאומי, הוכיחו את זה באופן חד משמעי, בהתבסס על נתונים מחייהן של מה גרות מיפן, שם אוכלים אוכל דל שומן. בארצות הברית האוכל שמן יותר (לפחות פי שניים), והמהגרות השיגו במהירות את הנשים האמריקאיות המקומיות בסטטיסטיקה העצובה.

אכילת שומנים בכמויות גדולות גורמת לגוף לייצר הורמון אסטרוגן בכמות העולה על הנורמה. מומחים רבים מאוחדים בדעתם, והיא שככל שרמת האסטרוגן גבוהה יותר, כך גובר הסיכון להתפתחות סרטן השד.

העדיפו מזון עשיר בתאית — פֵרות, ירקות, לחם בתוספת סובין ודגנים נוספים.

מומחים גרמניים טוענים שמזון עשיר בתאית גורם לאיזון של תהליך חילוף החומרים בגוף, מפחית את רמת האסטרוגן במחזור הדם, וכתוצאה מכך מוריד גם את הסיכון למחלות אונקולוגיות ב-54 אחוזים.

על התפריט שלכם להכיל ירקות ממשפחת המצליבים: כרוב בּרוּסֶלי, כרוב רגיל, כרוב אדום, כרובית וברוקולי.

כמעט בכל הירקות ממשפחת המצליבים יש חומר מיוחד – אינדול3- קרבינול — שניחן בסגולות נהדרות: ביכולתו להפוך את האסטרוגן מחומר הגורם לסרטן, לחומר המבצע פעולה הפוכה — מגן על הגוף מפני המחלה. ניסיונותיהם של מדענים בריטים ואמריקאים, שגילו את החומר המדהים הזה, ליצור חומר שזהה לו, לא עלו יפה עד עכשיו. אם כך, מדי יום תקפידו לאכול כרוב מאודה, או עדיף אפילו טרי; בכרוב הטרי נשמרים חומרים מועילים בכמות גדולה יותר.

כשאנחנו מדברים על מניעת סרטן, אסור לשכוח שאחרי הכול הצעד הראשון הוא לא חידושים בתחום התזונה, אלא ניקוי המעיים ומניעת הרעלה של הגוף, המשפיעה באופן הרסני על מערכת החיסון.

הוא חייב להיות נקי, או…

כבר מאות שנים ידוע שבריאות האדם תלויה בשבעים אחוזים במצב המעיים שלו.

ניסיונות להשתמש בשיטות של ניקוי מעיים והורדת הלחץ במעי הגס, נעשו עוד ברומא העתיקה ובמצרים. בכתבים עתיקים של חכמים טיבטים ושל יוגים הודים, מתואר ניקוי המעיים בעזרת חוקן מנקה.

לאחר שמוציאים מהגוף רעלים ופסולת, נעלמים האפתיה וכאבי הראש, עולה כושר העבודה ומשתפר גוון הפנים. פציינטים רבים מציינים את העובדה שהעור נעשה צעיר יותר, שתהליכי חילוף החומרים, תפקוד הבלוטה האנדוקרינית ומשקל הגוף מסתדרים, וכן שנעלמים הגורמים המשפיעים על התנחלותו של גידול ממאיר באחת הפינות הנסתרות של הגוף.

היפטרות מהפסולת היא תנאי בסיסי לבריאות שלנו. האם אפשר, למשל, לדבר על מצב רוח טוב, אנרגיה ומרץ, על גוון פנים רענן, אם הקיבה מלאה בפסולת, המעיים אינם מתפקדים כראוי וכל תא בגוף נחנק מרעלים וזועק לעזרה?

אז איך אפשר לנחש שהמצב במעיים כבר "קריטי", ושעוד מעט — וזהו: "אפקט הדומינו" יתחיל, ובזה אחר זה ייפלו העמודים עליהם נשענים החיים הפיזיים שלנו?

על כך שבמעי הגס מתרחש תהליך ריקבון ותופעות פתולוגיות אחרות הגורמות ליצירת גזים מזיקים, יכולים להעיד ריח כבד ומצחין מהפה ומהגוף. רבים מנסים להיפטר מהריח הזה — מצחצחים שיניים, עושים שטיפות פה, שמים בושם, אבל כלום לא עוזר: הריח נשאר כפי שהיה. זכרו: נשימה כבדה היא רק תוצאה, והסיבה נמצאת בקצה ההפוך. נקו את המעי הגס, והריח ייעלם מעצמו.

העור מעיד על עומס של פסולת בגוף באמצעות ריחות לא נעימים, פריחות, פצעונים וסוגים שונים של אקזמות. בהקשר לכך יש לציין שסימפטומים שונים מופיעים בהתאם להעדפות של סוגי מזון שונים. למשל, אכילת בשר גורמת לריח רע מהרגליים; צריכת עמילן עם סוכר ושומנים גורמת להופעת פצעונים במקומות שונים בגוף: על הפנים, על הגב, על החזה, על הישבן, על הרגליים ועל הכתפיים. בעקבות צירוף מזונות לא נכון, עלולים לצוץ גם פצעים מוגלתיים, בנוסף לתופעות האלה.

חומרים שלא עובדו במערכת העיכול, מגיעים למחזור הדם ומזהמים אותו, ולאחר מכן שוקעים באיברים שונים וברקמות. מזון אפוי ומטוגן אינו מזין את המעי הגס; מזון שמקורו מן הצומח, בעיקר טרי (או כזה שעבר עיבוד תרמי קל), הנו בריא במיוחד: הוא מזין את רירית המעי הגס, ובמקביל מנקה אותה ניקוי פיזי, כמו ספוג, ומסיר את הגושים שנדבקו לדפנות.

מהבחינה הזאת, בריאים ומועילים ביותר הם סיבים שאינם ניתנים לעיכול ושממלאים תפקיד של מברשת (ירקות טריים רבים, לחם עם סובין, וכו').

כתוצאה מניקוי המעיים, משתפרת אספקת הדם בגוף, ונפלטים מלחים של מתכות כבדות, רעלים וחומצות מרה, המסייעים להיווצרות חומרים מסרטנים. אם כך, אנחנו איננו כל כך חסרי אונים מול הסרטן, הלא כן?

לסיכום, אני רוצה להדגיש שוב את חשיבותו של ניקוי המעיים כמונע סרטן של המעי הגס. דעו לכם שלפי נתונים סטטיסטיים, בארצות הברית כל מקרה רביעי של מחלת הסרטן — מתרחש במעי הגס!

אפילוג

אני מבינה ששינוי באופן קרדינלי של החיים, של סדר היום, של הרגלי התזונה — כל זה נראה לפעמים ממש כמו מהפכה. אבל האם חייבים לחכות עד שתיפול "הבסטיליה"? אם אנחנו דוחים "שמחות קטנות" כמו אוכל לא בריא, הרגלים מזיקים, והעיקר — עצלנות, אנחנו משיגים לעצמנו שמחות גדולות: חיים ארוכים בלי בתי חולים, בלי רופאים, כדורים וזריקות. לאחר שאנחנו מנקים את כל האיברים והמערכות בגוף, אנחנו סוף סוף נותנים לעצמנו סיכוי להיות מאושרים, רגועים, מאוזנים, לעבור את החיים בלי פחדים, להתעורר בבוקר עם חיוך.

הייתי בהחלט רוצה להאמין שהספר הזה יכריח אתכם, קוראיי היקרים, לפחות במידת מה, לחשוב על האחריות שלכם כלפי עצמכם. לחשוב שתמיד יש לנו סיכוי להתחיל לכתוב פרק חדש בספר של חיינו, ולמצוא שם מקום לשיטת שיקום עצמי כל כך חשובה, כל כך עתיקה, כל כך רבת יכולת, כמו ניקוי הגוף.

בהצלחה!